ד"ר איתן נ' ביטוח ישיר חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע, יליד 9.6.1947, מומחה לא.א.ג ומנהל המכון לאף וסינוסים בבית החולים "בילינסון", נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.7.06. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לשאת בנזקי התובע, והמחלוקת היא באשר לגובה הנזק.

חוות הדעת הרפואית

בהסכמת הצדדים מונה ד"ר יורם גורביץ', מומחה מטעם בית המשפט בתחום א.א.ג.. בחוות דעתו מיום 8.5.09 מתאר המומחה כי התובע הגיע לאחר התאונה לחדר מיון שם אובחן שטף דם בכתף שמאל. התובע התלונן על סתימה באוזן שמאל, בחילה, כאבי צוואר וכאבים בכתף ימין. התובע שוחרר עם הוראה לטיפול פיזיותרפיה בעמוד השדרה ונטילת כדורי אטופן.

המומחה מציין כי התובע המשיך להתלונן על "סתימה" באוזניים ו"טנטון דו צידי (יותר בצד שמאל)", בתאריכים 3.8.06 ו-1.5.07 וכי בעקבות תלונות אלו נשלח התובע לבדיקות שמיעה בתאריכים 5.9.06, ו- 21.5.07.

עוד מציין המומחה כי הבדיקות מראות על שמיעה שמורה עד תדר 1000 הרץ וכי מעל תדר זה ישנו גרף סימטרי דו צידי עד רמת ליקוי של 55-60 דציבל בתדר 4,000 הרץ. מתדר זה ואילך יש שיפור קל בשמיעה לכיוון התדרים הגבוהים יותר. עוד מציין המומחה כי מבדיקת השמיעה בתנאי מיסוך עם רעש של 10 דציבל עולה כי אוזן ימין הציגה יכולת טובה יותר.

בחוות דעתו מציין המומחה כי חבלתו של התובע היא מסוג "מכת שוט" וכי "חבלות מסוג זה יכולות, בעיקרון, לגרום לליקוי שמיעה ולטינטון", אולם שלל קשר סיבתי בין התאונה לבין ליקויי השמיעה והטנטון.

בכל הנוגע לליקוי השמיעה, מנה ד"ר גורביץ מספר נימוקים להעדר קשר סיבתי: א. עוצמת הפגיעה: בדיקות השמיעה במקרה הנדון מלמדות לדבריו על "ליקוי רב בשמיעה, הן בפריסת התדרים הרחבה והן בחומרתו. ליקוי כזה הנו מאד לא פרופורציונאלי למה שצפוי בחבלה מהסוג אותה עבר התובע". ב. אופי הפגיעה: הליקויים שאובחנו הינם דו-צדדיים, בשתי האוזניים, דבר המלמד על תחלואה כרונית רבת שנים ולא על מאורע חד פעמי כגון חבלה צווארית. ג. עברו של התובע: הליקויים מתאימים למי שנפגע עקב היותו חשוף לנזקי רעש ולכן מורים "בסבירות גבוהה" כי נזקי השמיעה נגרמו עקב חשיפה לרעש. המומחה מציין כי ניתן למצוא תימוכין לכך בעובדה שהתובע שירת בחיל תותחנים.

באשר לטנטון, מציין המומחה כי לאור מסקנתו בדבר המקור לליקוי השמיעה הרי שגם לגבי הטנטון אין קשר סיבתי בין התאונה ובין הטנטון. מעבר לכך מציין המומחה כי הטנטון הינו בעצמה חלשה וכי התובע בעצמו ציין בבדיקה כי "למד לחיות עם הטנטון". מטעמים אלו שלל המומחה קביעת נכות בגין הטנטון.

המומחה ציין בחוות הדעת, כי על אף שאין רישום רפואי לגבי תלונות של התובע עובר לתאונה, אין בכך כדי לשלול או לתמוך במסקנתו, במיוחד לנוכח העבודה שהתובע בעצמו הינו מומחה לא.א.ג. ויתכן שבדק את עצמו ללא רישום.

בחקירתו בבית המשפט ביום 2.2.10 (בפני כב' השופט מוסק) עומת המומחה עם ההיבטים השונים של חוות דעתו.

לעניין עצמת הפגיעה, ציין המומחה כי ממצאי הבדיקות מלמדים על ליקוי שמיעה בגינו יש לתת 10% נכות ע"פ תקנות הביטוח הלאומי, וכן טנטון בגינו קיימים 10% נוספים. במענה לשאלה מדוע לא קבע לתובע אחוזי נכות, הבהיר כי "שתי בדיקות השמיעה הן לא פרופורציונאליות באופן מאוד גדול למידת החבלה" (עמ' 4, ש' 5-6) ובהמשך: "בדיקת השמיעה שמוצגת בפני לא יכולה להיות בשום דרך משויכת לחבלת הראש. אז יכול להיות שהיו סיבות אחרות, עלומות, בלתי ידועות, לא מוכרות(...) לא ייתכן לשייך את התאונה הנוכחית בחומרתה לחומרתה של הפגיעה בשמיעה" (עמ' 12, ש' 1-8). בהמשך ממשיך המומחה ומפרט כי "כאשר מדובר בחבלה במידה קלה בינונית כמו שהיה כאן אולי אפילו קלה יותר, יכולה להיות פגיעה בשמיעה אבל היא תהיה כמעט ורק בתדר 4,000 וירידה לא גדולה של 10-20 דציבלים. אנחנו כאן מדברים על נזקים שפרוסים מתדר 1,500 ועד 4,000 לאורך כל תדרי הבדיקה בחומרות שמגיעות עד שישים דציבל, חוסר הפרופורציות הוא צועק" (עמ' 17-18 שורות 21-4 ).

ב"כ התובע עימתה את המומחה עם ספרות רפואית המתארת מחקר שבו נבדקו 227 חולים שחוו חבלה בצוואר ללא חבלה נוספת. על פי תוצאות המחקר, נמצאה ירידה בשמיעה דו צדדית וטנטון. על כך השיב המומחה כי הירידה בשמיעה נמצאה בתדרים של 4,000 הרץ ומעלה ואילו הירידה בשמיעה אצל התובע נמצאה בתדרים 1,000-4,000 הרץ.

לעניין אופי הפגיעה ציין המומחה בחקירתו כי הפגיעה היא "דו צידית והיא סימטרית מאוד. זה לא קורה בחבלות ראש" (עמ' 18 ש' 13). ב"כ התובע ציינה בפני המומחה כי בתעודת חדר המיון וכן בבדיקות שלאחר מכן צוין כי יש סתימה באוזן השמאלית וכי יש הבדלים בין אוזן שמאל לימין. המומחה השיב כי מדובר בתחושות סובייקטיביות וכי מבחינה רפואית הפגיעה היא סימטרית (עמ' 19 ש' 15-20).

לעניין עברו של התובע, ציינה ב"כ התובע בפני המומחה כי חשיפתו של התובע לרעש בעת שירותו הצבאי הייתה בשנת 1967 בעת מלחמת ששת הימים (ולא בעת מלחמת יום הכיפורים כפי שציין בחוות דעתו) וכי מדובר בחשיפה ליריות בודדות לפני יותר מארבעים שנה, ומאז התובע אינו חשוף יותר לרעש. המומחה השיב כי אין חשיבות לעובדה שעברו מעל ארבעים שנה מאז החשיפה לרעש וכי נזקי רעש "הם כמו דן חסכן- הכנסת אגורה היא בפנים" (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון שורות 7-8). כמו כן ציין המומחה כי אפילו פיגוע חד פעמי או פיצוץ חד פעמי יכול להביא ללקוי שיש לתובע (עמ' 10 שורה 23). עוד ציין המומחה, כי גם אם התובע "לא היה חשוף כלל לכל ירי שהוא, בדיקת השמיעה שמוצגת בפני לא יכולה להיות בשום דרך משויכת לחבלת הראש. אז יכול להיות שהיו סיבות אחרות עלומות בלתי ידועות לא מוכרות לא ידועות וגם את זה ציינתי בחוות הדעת. אבל לא יתכן לשייך את התאונה הנוכחית בחומרתה לחומרתה של הפגיעה בשמיעה"(ראו לעיל פסקה 10).

ב"כ התובע המשיכה והקשתה, הכיצד התובע לא התלונן במשך כל השנים על ליקוי השמיעה והטנטון. המומחה השיב כי עצמת הליקוי והטנטון על אף שיש בהם כדי לקבוע שיעורי נכות של 10% בגין כל ליקוי, הינם ליקויים במידה סבירה שיכול מאוד כי אדם לא יתלונן בגינם במשך שנים (עמ' 14, שורות 5-10, עמ' 16, שורה 6). כמו כן חזר על האמור בחוות דעתו לעניין העדר הרישום הרפואי, וציין כי אין לייחס לכך משמעות וכי אף הוא סובל מטנטון "ואני חושב שלא תמצאי אף בדיקת שמיעה מעברי".

התובע ביקש לפסול את חוות הדעת של המומחה ולמנות מומחה אחר מטעם בית המשפט. בקשתו נדחתה על יד כב' השופט כרמי מוסק ביום 31.8.10. השופט מוסק קבע כי המסקנה העיקרית של המומחה בדבר שיוך הליקויים למחלה כרונית ולא לתאונה- לא נסתרה בחקירתו הנגדית. התובע הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור (רע"א (י-ם) 10-10- 43461 ד"ר איתן יניב נגד ביטוח ישיר חב' לביטוח בע"מ, (פורסם במאגרים)). כב' השופט אריה רומנוב דחה את הבקשה וקבע כי בהיותה בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים, ראוי כי עניינה יובא בפני ערכאת הערעור בתום ההליך לאחר שהערכאה הדיונית תסיים את מלאכתה.

טענות התובע

התובע ואשתו הגישו תצהירים ונחקרו עליהם ביום 30.11.11. בתצהירו ציין התובע כי לפני התאונה לא סבל מכל בעיה באוזניו. כי שירותו הצבאי היה קצר ביותר והסתכם בשלושה שבועות של טירונות שבמהלכם ירה כדורים ספורים מרובה צ'כי בשנת 1965, ושלושה שבועות בקורס תותחים וכן כי השתתף בקורס משנִים טכניים ללא חשיפה לרעש. כמו כן ציין כי השתתף יום אחד במלחמת ששת הימים וכי משנת 1983 הוא משמש כרופא ואינו חשוף לרעש של ממש.

לא למותר לציין, כי המקרה שבפנינו נשא אופי ייחודי, בהיותו של התובע מומחה בתחום הרפואי הספציפי שבגינו הוא תובע נזקיו. התובע שילב בתצהירו עניינים שברפואה מתחום מומחיותו כמו גם שתי חוות דעת רפואיות שנערכו במסגרת פוליסת ביטוח מנהלים. התנהלות זו הינה בניגוד להוראותיו המפורשות של סעיף 6א (ב)(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 ויש להצטער על שהתובע המשיך בדרכו גם בשלב הסיכומים, למרות הערות בית המשפט בקדם המשפט שהתקיים בתאריך 21.9.12. אין צורך לומר כי לפני עמדה אך ורק חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, ורק אליה התייחסתי בבואי להכריע בשאלת הפגיעה והקשר הסיבתי.